השיטה האינדונזית הקלאסית. הקלף מוסר בעודו לח, ויוצר פרופיל אדמתי, מלוח ומלא גוף.

Giling Basah (מאינדונזית: 'טחינה רטובה') הוא תהליך עיבוד ייחודי שהתפתח באינדונזיה — בעיקר בסומטרה ובסולווסי — בתגובה לתנאי האקלים הלח באזור. במקום לחכות שהפול יתייבש לחלוטין כעטוף ב-parchment, החקלאים האינדונזים מסירים את הקלף בלחות גבוהה (~30-50%, פי 3 מהסטנדרט).
התהליך: הדובדבנים נקטפים, נקלפים, עוברים תסיסה קצרה (יום-יומיים) ואז ייבוש חלקי לרמת לחות של 30-50%. בשלב הזה הקלף מוסר — והפול הירוק החשוף ממשיך לייבוש לרמת היציבות (10-12%).
השיטה הזאת חוסכת זמן יקר באקלים שבו גשמים בלתי-צפויים יכולים להרוס מטענים שלמים. אבל היא משאירה חתימה ייחודית על הספל: פרופיל אדמתי, טבק, תבלינים, עץ, שוקולד אפל, גוף עשיר וכבד, חומציות נמוכה. זאת החתימה המוכרת של 'Sumatran coffee' שמכירים בעולם — כל קונה ספשלטי שטועם פעם אחת לעולם לא מתבלבל.
איכות הספל מהשיטה הזאת מותגת היום במחלוקת. חלק מסקטור הספשלטי המודרני אוהב את הייחודיות; אחרים מעדיפים את הניקיון של שטוף קלאסי. מה שאין לערער: זאת חלק מהמורשת התרבותית של אינדונזיה.