הירלום (אתיופי מקומי)

המונח 'הירלום' (Heirloom) כשהוא מופיע בתיוג קפה אתיופי הוא בעצם מונח כללי, לא זן ספציפי. הוא מתאר אלפי זני ערביקה מקומיים, יערות ואוכלוסיות בר שצמחו וחיו באתיופיה במשך אלפי שנים, ושייכת להן רמת מגוון גנטי שאין דומה לה בשום מקום אחר בעולם הקפה.

הקפה הערביקה מקורו בדרום-מערב אתיופיה, אזורים כמו Kaffa, Sidamo, Yirgacheffe, Guji, Limu והרר. כל הזרעים שיצאו מאתיופיה לתימן במאה ה-15 והפכו בסופו של דבר ל-Bourbon, Typica ולכל המשפחות שצמחו מהם, באו במקור מאוכלוסיות הירלום אתיופיות אלו. אם בורבון וטיפיקה הם 'הסבא והסבתא' של הקפה המתורבת, ההירלום הוא 'אבי הקדומים'.

האתגר עם הקפה האתיופי: רוב היצוא מסומן פשוט כ'Heirloom' מאחר וזיהוי מדויק של הזן הספציפי שמגיע מכל מטע דורש בדיקות גנטיות שלא מתבצעות במסחר היומיומי. במציאות, ה-Jimma Agricultural Research Center (JARC) זיהה מאות קווים נבחרים שמתויגים במספרים (74110, 74112, 74158 וכדומה), אך מטעים זעירים, שמהווים את רוב הייצור באתיופיה, מערבבים מספר זנים יחד באותו מטע, לפעמים עשרות שונים.

המיקום הגיאוגרפי משפיע על הפרופיל המאסיבי יותר מאשר הזן הספציפי. כל אזור מציע אופי מובחן: Yirgacheffe ידוע בחומציות פרחונית-לימונית; Guji בעדינות פירותית מתוקה; Sidamo במרכזיות נקייה ומאוזנת; Harrar בתווי יין ופירות יבשים. ההבדלים בין מטע למטע בתוך אותו אזור גם הם מורגשים, וזה חלק מהקסם של הקפה האתיופי.

אגרונומית, אלו צמחים גבוהים שמותאמים לגידול יערני או בגנים פרטיים, יבולם נמוך, והם מציגים עמידות סבירה למחלות בזכות המגוון הגנטי הטבעי. בספל הם נחשבים לאחד מהפרופילים האהובים בעולם הקפה הספשלטי: ארומה פרחונית עזה, חומציות בהירה, גוף קל-בינוני, וניחוחות פרי כמו ברגמוט, יסמין, אפרסק, פטל ולמון.